<h1>בה"ג הלכ' עריות</h1>
<h2>דף ב.</h2>
שלשים ושש כריתות בתורה הבא על האם ועל אשת אב ועל הכלה ועל הזכור ועל הבהמה והאשה המביאה את הבהמה הבא על אשה ובתה ועל אשת איש והבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה והמגדף והעובד ע"ז והנותן מזרעו למולך ובעל אוב וידעוני ומחלל את השבת והטמא שאכל קדש והבא למקדש טמא והאוכל חלב ודם ונותר ופיגול והשוחט והמעלה בחוץ [והאוכל חמץ בפסח] והאוכל ועשה מלאכה ביום הכיפורים והמפטם את השמן והמפטם את הקטרת והסך שמן המשחה ושלא עשה פסח ושלא מל. (סנהדרין נ"ג.) ואילו הן הנסקלין הבא על האם ועל אשת אב ועל הכלה הבא על הזכור ועל הבהמה ואשה המביאה את הבהמה והמגדף והעובד ע"ז והנותן מזרעו למולך ובעל אוב וידעוני והמחלל את השבת המקלל את אביו ואמו והבא על נערה המאורסה והמסית והמדיח והמכשף ובן סורר ומורה.
<h2>דף ב:</h2>
והיכא דאזל על חדא מחייבי כריתות לקי מדאוריתא כר' עקיבא דאמר חייבי כריתות בני מלקות נינהו, אבל חייבי מיתות בית דין לא, דלאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין אין לוקין עליו, אע"ג דפלוג עליה, סתמא מתניתין כרבי עקיבא ואילו הן הלוקין הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה וכו'. ומאן תנא דפליג עליה דרבי עקיבא, ר' ישמעאל היא, דתניא אחד חייבי כריתות ואחד חייבי מיתות בית דין (י"ג:) ישנן בכלל מלקות ארבעים דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה בית דין של מעלה מוחלין להן חייבי מיתות בית דין אינן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה אין בית דין של מטה מוחלין להן, ר' יצחק אומר חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאת כרת באחותו לדונה בכרת ולא במלקות. (י"ד.) ורבנן כרת באחותו למה לי, לחלק כדרבי יוחנן דא"ר יוחנן שאם עשאן כולן בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת, ורבי יצחק כי דקא מפרש טעמיה דקאמר להכי איצטריך למיפרט כרת באחותו, ורבי ישמעאל ורבי עקיבא סברי לה כרבי יוחנן דאמר להכי פרט רחמנא כרת באחותו לאגמרי לשאר חייבי כריתות שאם עשאן כולן בהעלם אחד חייב קרבן [על כל אחד ואחד] כי דאשכחן באחותו דשייכא בכרת בהדי עריות ופרט בה כרת לחודה, ופליגי רבי ישמעאל ורבי עקיבא בקראי אחריני כדמפרש טעמייהו באילו הן הלוקין.
<h2>דף י:</h2>
ומה בין שפחה לכל עריות שלא שוות להן לא לעונש ולא לקרבן, כל עריות בחטאת ושפחה באשם, כל העריות בנקבה ושפחה בזכר, כל העריות השוה הכתוב את האיש לאשה למכות ואת האשה לאיש לקרבן ובשפחה לא השווה לא את האיש לאשה למכות ולא את האשה לאיש לקרבן, כל העריות עשה מערה כגומר וחייב על כל ביאה וביאה החמיר בשפחה שעשה בה שוגג כמזיד. (י"א.) מנהני מילי, דתנו רבנן (ויקרא י"ט, כ) בקרת תהיה מלמד שהיא לוקה, יכול אף הוא ילקה, ת"ל תהיה היא לוקה ואין הוא לוקה, מאי משמע דהאי בקרת לישנא דמלקות הוא, אמר רבי יצחק תהא בקרי, רב אשי אמר תהא בביקור, דתנו רבנן בזמן שהיא לוקה איש מביא קרבן אין היא לוקה אין איש מביא קרבן, מנלן, אמר רבא דכתיב (שם) ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע מכדי באיש משתעי ואתי אמאי כתיב בקרת תהיה, לכתוב (שם כ"א, ב') והביא את אשמו ברישא, הא קמ"ל בזמן שהיא לוקה הוא מביא קרבן, והיכא דגדול הבא על הקטנה דהיא לאו בת מלקות היא הוא נמי לא מחייב קרבן, אימא הוא קרבן לא מחייב מילקא לא לילקי דהא מעטיה קרא היא תילקי ותיתי קרבן, מי כתיב אשמם אשמו כתיב.
<h2>דף יא.</h2>
אמר רבי יצחק דבר תורה אין חייבין אלא על שפחה חרופה בעולה שנאמר (ויקרא י"ט, כ') והיא שפחה נחרפת לאיש, ומאי משמעא דהאי נחרפת אשתטוחי הוא, דכתיב (ש"ב י"ז, י"ט) ותשטח עליו הרפות, איבעית אימא מהכא (משלי כ"ז, כ"ב) אם תכתש את האויל במכתש בתוך הרפות. (עזרא י', י"ט) ויתנו ידם להוציא נשיהם ואשמים איל צאן על אשמתם אמר רב חסדא מלמד שכלם חרופות בעלו.
ואיזו היא שפחה חרופה, זו שחצייה שפחה וחצייה בת חורין, שנאמר (ויקרא י"ט, כ') והפדה לא נפדתה דברי ר' עקיבא ר' ישמעאל אומר זו היא שפחה ודאית. ר' אלעזר בן עזריה אומר כל העריות מפורשות ושיור אין לנו אלא שחצייה שפחה וחצייה בת חורין. כל העריות אחד גדול ואחד קטן קטן פטור, אחד ער ואחד ישן ישן פטור, אחד שוגג ואחד מזיד שוגג בחטאת ומזיד בהכרת. תנו רבנן והפדה יכול כולה ת"ל לא נפדתה, אי לא נפדתה יכול אפילו חצייה, ת"ל והפדה, הא כיצד פדוייה ואינה פדויה חצייה שפחה וחצייה בת חורין במאורסת לעבד עברי הכתוב מדבר, הא כיצד רבי ישמעאל אומר בשפחה כנענית מאורסת לעבד עברי הכתוב מדבר, רבי אלעזר בן עזריה אומר כל עריות מפורשות ושיור אין לנו אלא שחצייה שפחה וחצייה בת חורין מאורסת לעבד עברי, אחרים אומרים בשפחה כנענית מאורסת לעבד כנעני הכתוב מדבר, מאורסת לעבד עברי מנלן, והיא לא חופשה מכלל דהוא חופש. ולר' ישמעאל והכתיב והפדה לא נפדתה, קא סבר דברה תורה לשון בני אדם, ורבי אלעזר בן עזריה היינו ר' עקיבא, לרבי ישמעאל קא"ל, אע"ג דאנא נמי סבירא לי כוותך בעלמא דברה תורה כלשון בני אדם, הכא קרא יתירא כתיב מכדי כתיב או חופשה לא נתן לה והפדה לא נפדתה למה לי, ש"מ לכי דקאמר רבי עקיבא. ואחרים מאורסת לעבד כנעני מנא להו, מכדי כתיב כי לא חופשה, או חופשה לא נתן לה למה לי, אם אינו ענין לדילה תניהו ענין לדיליה.
כל עריות אחד גדול ואחד קטן קטן פטור והכא קטן חייב, אמר רב יהודה כאן אפילו גדול פטור, היכי משכחת לה בגדול הבא על הקטנה. כל עריות אחד ער ואחד ישן ישן פטור וכאן ישן נמי חייב, אמר רב יהודה כאן אפילו ער פטור, היכי משכחת לה, בער הבא על הישינה. תני תנא קמיה דרב ששת עשה גומר כמערה ומתכוין כשאין מתכוין וכדרכה כשלא כדרכה וישן כניעור, א"ל אדרבה להאי גיסא איפכא מיבעי ליה, א"ל איפוך, א"ל לא בשפחה קאי והכי קתני גומר בשפחה כמערה בכל עריות, נמצא מתכוין ומערה בשפחה כשאינו מתכוין בכל עריות, כדרכה בשפחה כשלא כדרכה בעריות, נמצא ער ושלא כדרכה דשפחה כישן דכל עריות.
<h2>דף יא:</h2>
[פסק] אשת איש דאנסבוה בי דינא בלא גיטא, כיון דבי דינא אנסבוה תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות לא על זה ולא על זה, דתניא (צ"ד:) כל עריות שאמרו אין צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש שנשאת על פי בית דין, ואינה אשתו לכל דבר ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ואינו זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה ואינו יורשה ואין מטמא לה ואינה צריכה הימנו גט והיא פסולה והוולד ממזר.
